<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ד</h1>
<h2>דף מו.</h2>
נגזל כיצד נשבע ונוטל נכנס לביתו וראוהו שהטמין ובעל הבי' שאינו עשוי למכו' כליו ואין דרכו להטמי' ואיניש דלא צניע זה או' שאולי' וזה או' לקוחי' ואם יחסר אח' מכל אלו הצדדין נאמן ודוקא בדברים שאינן עשויין להשאיל. ודברים העשויין להשאיל וזה אומר שאולים וזה לקוחי' אפילו יחסר כל הצדדין הללו שיהיו בהפך אינו נאמן וי"א דוקא שראוהו שהטמין כלי תחת כנפיו אבל לא ראוהו נאמן ויש אומרים דוקא כשאומר שאולין אבל אמר גנובים נאמן אפילו בדברים העשויין והשאיל ולהשכיר כי איתרע חזקת הכלים השאולים מאחר שאומר גנובים. ויש חלוק בדברים שאינם עשויין להשאיל ולהשכיר באדם שהוחזק בגנבה ויש חלוק בין איתיה לבעל ובין ליתיה וראוהו עדים שלקח משל חבירו ואמר לקוח הוא בידי אפילו יחסר כל הצדדין הללו אינו נאמן ואי אית ביה עד א' הוה ליה מחוייב שבוע' שאין יכול לישב' ומשלם ובמקומות תמצא העניינים אלו בקנית מטלטלין ואפילו שומר של בעל הבית או אשתו נשבעי' ונוטלין במקומו אם היו בבית ובעל הבית לא היה שם ושכירו ולקיטו של בעל הבית ספק. ואם טענו כסא דכספא חזינן אי אמיד ביה אם לאו שכל מה שאמרנו שבעל הבית נשבע ונוטל דוקא שטוען דברים שהוא אמוד בהם ואפילו אשתו ואפילו שומר שלו נשבע ונוטל במקומו אם לא היה שם הוא ושכירו ולקיטו של בעל הבית ספק כי הוא בעיא ולא איפשיטא אם הוא במקום בעל הבית כמו אשתו ושומר ואם תפס לא מפקינ' מיניה. ומוכח משם שאם ראוהו עדי' שנכנס למשכן שלא בפני בעל הבית ויצא וכלים טמוני' תח' כנפיו ולא ידעו מה וטען בעל הבית כך וכך כלים חסרים לי והוא טוען לא נטלתי כלום פטור בשבועת היסת דבעל הבית לא ישבע ויטול דאינו טוען בריא ואין העדים יודעים מה נטל ויש מי שכתב דגם הנכנס לא ישבע הסת דעל פי העדים גזלן הוא אלא מטילין חרם סתם וכן עיקר ואלו דברי הרמב"ם [פ"ד גזו"א ה"א] הנגזל נשבע ויטול כל מה שיטעון מן הגזלן והוא שיהיה מוחזק שגזלו בשני עדים כיצד הרי שנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו בפני עדים ולא היה לו תחת כנפיו כלום וכשיצא ראו כלים טמונין לו תחת כנפיו ולא ידעו העדים מה הם בעל הבית אומר כך וכך גזלתני בין שאומר הגזלן לעולם לא נכנסתי ומעולם לא נטלתי כלום בין שאמר נכנסתי למשכן כמו שאמרו העדים אבל לא נטלתי ולא היה תחת כנפי אלא כלים שלי בין שאמר נטלתי כלי זה ובעל הבית טוען שנטל זה וכלי אחר הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל מה שיטעון במה דברים אמורים שטוען דברים שהוא אמוד בהם או שהוא אמוד שמפקידין אצלו אותן הדברים שטען וטען דברים שאפשר שנטלן תחת כנפיו כמו שהעידו העדים. ראוהו עדים שנכנס למשכן ולא ראוהו בעת שיצא ואין נראה תחת כנפיו כלום ובעל הבית אומר כך וכך נטל אפילו אומר מעולם לא נכנסתי שהרי מכחיש את העדים הרי זה פטור שאם אמר נכנסתי ולא נטלתי כלום נשבע שבועת הסת שלא נטל כלום והולך שאפשר שנכנס לגזול ולא גזל. היה עד אחד מעידו שנכנס ונטל כלים תחת כנפיו ואינו יודע מה הם והוא אומר לא נטלתי כלום או שאמר בחובי נטלתי הואיל ואין העד יודע מה היה תחת כנפיו הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא גזל שאינו מוחזק בגזלנו' שלא בפני עדים. כשם שבעל הבית נשבע ונוטל מן הגזלן כך שומר של בעל הבית אפילו אשתו של שומר נשבעת שזה נטל כך וכך ומשלם הגזלן. היה שם שכירו ולקיטו של בעל הבית אינן נשבעין ונוטלין ואין הנגזל יכול לישבע שהרי לא היה בבית בשעת שנגזל ואין העדים יודעין מה נטל תחת כנפיו כדי לחייב הגזלן להחזיר ואין משביעין מפני שהוא חשוד על השבועה וכיצד עושין בדין זה מחרים בעל הבית חרם סתם על מי שנטל מביתו כלום ואינו מודה בבית דין ואפילו מודה הגזלן שגזל מקצ' מחזיר המקצת שהודה בו שהרי אין בעל הבית טוענו טענ' ודאי ועוד כתב [הי"א] הטוען לחבירו שנכנס לביתו וגזלו והוא או' דרך משכו' לקחתים בחוב שיש לי אצלך ובעל הבית אומר אין לך בידי כלום אף על פי שהודה שמשכנו שלא ברשות הואיל ואין שם עדי' הרי זה נשבע וגובה חובו מן המשכון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר והואיל והוא נשבע ונוטל הרי זה נשבע בנקיטת חפץ כמו שיתבאר בהלכות טוען ונטען. ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו שלא בפני בעל הבית ונטל משם כלים אף על פי שהוציא' מגולין ואף על פי שבעל הבית הזה עשוי למכור את כליו אם טען ואמר דרך גזל לקחן והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרת' לי או נתתם במתנה לי או בחוב שיש לי אצלך תפשתים אינו נאמן שכל הנכנס לרשות חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאם בפני עדים הרי זה בחזקת גזלן לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית ואין כאן שבועה שהרי עדים ראו מה גזל ואח' שיחזי' חוזר וטוען את בעל הבית מה שיטעון והדין ביניהם. וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזל הוא כלי זה בידו (והלא) [והלה] אומר לקוח הוא בידי או בחוב גביתיו או שלי היה פקדון אצלך הרי זה חייב להחזיר הכלי בלא שבועה לבעליו שאלו היו שם שני עדים היה חייב לשלם ועכשיו שאין שם אלא עד אח' הוי חייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד א' והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התור' שלא לקח מביתו כלום ונפטר מציעא.
